מטיילי עירון בע"מ נ' מוסא ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום נזקי תאונת דרכים מיום 2/11/11.

התובעת, חברה העוסקת בהסעות ובעלת רכב מיניבוס מ.ר. 9482367 (להלן: "רכב התובעת"), טוענת כי ביום 2/11/11 בשעות הבוקר נהג ברכבה מר אמיר ברזל, בישוב רכסים, ברח' הרקפות. לטענת התובעת היה נתיב נסיעת רכב התובעת חסום על ידי מכולת אשפה ורכבים חונים ולפיכך יצא רכב התובעת לעקיפה של המכשולים, כאשר הוא מוודא כי נתיב הנסיעה מולו פנוי וכי רכב הנתבעת אשר הגיע ממול עדיין רחוק ממנו. לטענת התובעת ועל אף שנהג התובעת ציפה כי רכב הנתבעת ייתן לו את זכות הקדימה, המשיך הנתבע בנסיעתו ופגע ברכב התובעת בפינה השמאלית קדמית, בכנף הדלת הקדמית שמאלית ובמראה. נזקי רכב התובעת הוערכו על ידי שמאי מטעמה בסך של

6,064 ₪, בנוסף הושבת הרכב ליומיים ונגרם נזק כתוצאה מכך בסך של 3,000 ₪. עוד נשאה התובעת לטענתה בשכר טרחת שמאי בסך 1,000 ₪ וירידת ערך בסך 2,250 ₪. לטענת התובעת אחראי הנתבע 1 בנהיגתו לקרות התאונה ולנזק אשר נגרם והנתבעת 2 אחראית מכוח היותה מבטחתו ומכאן תביעת התובעת אשר בפני.

הנתבעים טענו כי הנתבע 1 נהג ברכבו בנתיב נסיעתו, כאשר לפתע הגיח מולו רכב התובעת אשר עקף רכב אחר ותוך כך סטה לנתיב נסיעת הנתבע 1 וגרם לתאונה. הנתבעים טענו אפוא כי האשם בקרות התאונה רובץ על התובעת ומשכך יש לדחות תביעתה.

דיון :

מטעמה של התובעת העיד הנהג מר אמיר ברזל וזה הודה חד משמעית כי סטה מנתיב נסיעתו, אשר בו הוצב אותה עת מיכל אשפה הנראה היטב בתמונות שהוגשו לבית המשפט (ת/1) וחסם את הנתיב. עוד העיד נהג התובעת כי הבחין בנתבע 1 מגיע ברכבו ממול וכי לא ניתן היה לעבור בכביש אשר הצטמצם לכלל נתיב אחד והדבר נראה היטב בתמונות (ת/1). נהג התובעת העיד כי עצר את רכב התובעת עת הבחין ברכב הנתבע 1. "רואים את מכולת האשפה, אני עומד די מרחק ממכולת האשפה. רואים את המשאית של הנתבע 1, אני ממש בעצירה מוחלטת, הנהג מתקרב אלי במקום לקחת ולשבור כי יש לו מקום שהוא מקום חניה, זו מדרכה של בית פרטי ואפשר לעלות עליה" (ראה עמ' 8 שורות 12-14 לפרוטוקול). עניין עצירתו של נהג התובעת לא אוזכר בטופס ההודעה מטעמו, אך למשמע עדויות הנהגים, הן נהג התובעת והן הנתבע 1 , אף אם לא עצר נהג התובעת עצירה מוחלטת הרי שרכב התובעת התנהל בכביש עמוס שהצטמצם לכלל נתיב אחד ומטפס בעליה לאחת השכונות העליונות ברכסים.

לעומתו העיד הנתבע 1 "אני באתי מלמעלה, מעליה, אני יורד, משאית מלאה, בירידה אני לא יכול לעצור, לא ראיתי אותו, ראיתי אותו כאשר הוא סטה לנתיב שלי. הוא אומר שיש מדרכה, ניסיתי לברוח ממנו וכמעט עליתי על המדרכה ולא יכולתי לברוח. יש על המדרכה כמעט קיר בגובה של 50 ס"מ ועצים, אני רואה את זה לפני החניה של הבית, לא בחניה של הבית" (ראה עמ' 10 שורות 28-32 לפרוטוקול). אותו קיר עליו דיבר הנתבע 1, כמעט ואינו נראה בתמונות ממקום האירוע

(ת/1), אלא שנראית שם מדרכה רחבה ולא גבוהה שאליה, לטענת התובעת, יכול היה לסטות נהג המשאית.

כאשר הוא נשאל האם אכן הכביש הצטמצם לנתיב אחד הוא משיב "הנתיב שלי" וכאשר הוא נשאל על מתן אפשרות לנהג התובעת לעבור הוא משיב "אני לא ראיתי אותו רק כאשר הוא סטה ישר לנתיב שלי ולי לא היתה אפשרות לעמוד, אני לא פרייבט שעומד ישר. איך אתה מצפה ממני שאעצור בירידה ב-5 מטר" (ראה עמ' 11 שורות 21-22 לפרוטוקול).

למשמע שתי עדויות הנהגים ובשים לב לכך כי עדות הנתבע 1 הינה עדות בעל דין על כל המשתמע מכך, ואילו עד התובעת כבר אינו עובד בשירותה ואינו בעל עניין בתובענה, עולה ברורות כי שני הנהגים היו ערים לחסימת הכביש והפיכתו לבעל נתיב אחד נוכח הצבת מכולת האשפה על הכביש כפי שנראה בבירור בתמונות (ת/1). לאחר ששמעתי עדות נהג התובעת, אני קובעת כי עיקר האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפי נהג התובעת. נהג התובעת יצא לעקיפה כאשר היה מודע לחסימה בכביש וראה את נהג הנתבעת בא מולו, זאת כאשר קודם לאירוע התאונה עצר את הרכב, כך לטענתו, כך שהיה סיפק בידו לבחון היטב את תנאי השטח ולקבל החלטה מושכלת באשר לעקיפת מכולת האשפה. אלא שאף נהג הנתבעת, תחת לאפשר לרכב התובעת העולה מולו במעלה הכביש לחלוף על פניו ולעצור עד אשר זה יחלוף על פני המכשול או לכל הפחות להאט כך ששני הרכבים יחלפו זה מול זה, לאחר המעבר של מכולת האשפה היכן שהכביש מתפנה, נסע בהתאם לעדותו שלו, במהירות אשר לא אפשרה לו עצירה או סטיה מן הדרך, שלא בהתאם לתנאי הדרך וכאשר משאיתו עמוסה, בירידה לאורך הכביש. התנהלות שכזו, יתכן והייתה מקטינה את הנזקים ויתכן כי אף הייתה מונעת את התאונה. משכך, אני מייחסת אף לנתבע 1 ולמבטחתו הנתבעת 2 חלק מן האחריות לקרות התאונה.

נוכח האמור, אני רואה לנכון לחלק האחריות לקרות התאונה בין הצדדים, כך שהנתבעים יישאו ביחד ולחוד ב20% מנזקי התובעת ואילו התובעת תישא ביתרת הנזק בסך 80%.

אודות הנזק לא חלקו הנתבעים ולפיכך אני קובעת כי הנזק הינו בהתאם לאמור בתביעת התובעת ובהתאם לחוות דעת השמאי ואישור רואה החשבון מטעמה.

סוף דבר,

אני מחייבת את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 2500 ₪ המהווה 20% מנזקי התובעת.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה(10/7/12) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כן ישאו הנתבעים 1-2 בהוצאות התובעת בסך 400 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ג, 03 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: